איך מיינדפולנס מאפשר לנו להחזיק תקווה בתוך עצב
בתשעת הימים הראשונים של חודש אב, לקראת תשעה באב, נהוג להגביר את קיום מנהגי האבלות לזכר חורבן בית המקדש. תקופה זו נחשבת לזמן העצוב ביותר בלוח השנה היהודי וכל הפעילויות המביאות שמחה מצטמצמות.
מגילת איכה, שאנו קוראים בתשעה באב, מסתיימת בפסוק אופטימי שהוסיפו חז"ל:
"השיבנו, הבה נשוב ונחדש את ימינו כקדם."
גם בזמנים האפלים ביותר, יש תקווה ומקום לאופטימיות. רובנו מעדיפים להיות שמחים ולא עצובים. אושר הוא גם תכונה גנטית וגם משהו שאנחנו יכולים לטפח בהשקפה שלנו. אלו החדשות הטובות.
אבל אנחנו לא יכולים להימנע מעצב, עד כמה שאנחנו עשויים לנסות להימנע ממנו או לברוח ממנו.
גם אושר וגם עצב הם חלק מהחיים וממגוון הרגשות שאנו חשים. אם ננסה להרחיק את העצב ולא להרגיש אותו, אולי לא נרגיש את האושר במלואו.
בדיוק כפי שאנו יודעים שזה אור כי חושך קיים, חוויה של עצב מאפשרת לנו להבין טוב יותר ולחוות שמחה. בתרגול מיינדפולנס, כאשר אנו מבחינים בתחושות או רגשות קשים, אנו יכולים לדמיין אותם כגלים חולפים או עננים. הם באים והולכים, ובסוף, מתפוגגים לבד. אנחנו רק צריכים לשים לב ולתרגל קשיבות והתבוננות בחוויות שלנו ברגע הנוכחי. אם נתרגל מספיק זמן, נזהה שהחיים הם דינמיים ושלמרות שהעצב עשוי לבוא ולהימשך זמן מה, האושר עשוי להיות ממש מעבר לפינה, ומחכה שנכניס אותו פנימה.
ללמוד יותר על סדנאות מיינדפולנס:
Comments